החלטה בתיק בע"מ 94/14

1.        לפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים מיום 1.1.2014 (ענ"א 23889-12-13, סגן הנשיא מ' דרורי). בפסק הדין נדחתה בקשת רשות ערעור שהוגשה על החלטתו של בית המשפט לענייני משפחה בירושלים מיום 7.12.2013 (תנ"ז 40450-11-13, השופט ש' אלבז).

2.        ביום 12.11.2013 ילדה המבקשת 1 (להלן: המבקשת) תינוק (להלן: הקטין), שאביו הוא המבקש 2 (להלן: המבקש). הקטין נולד כפג בבית חולים בעיר ירושלים (להלן: בית החולים) ובו הוא מאושפז מאז לידתו. ביום 17.11.2013, בסמוך לאחר לידתו של הקטין, הוציא המשיב צו חירום לפי סעיף 11 לחוק הנוער (טיפול והשגחה), התש"ך-1960 (להלן: חוק הנוער) במסגרתו הוא הורה על הוצאת הקטין ממשמורת הוריו וכן קבע כי הוא יישאר לעת עתה בבית החולים (להלן: צו החירום). ביום 21.11.2013 הגיש המשיב לבית המשפט לענייני משפחה בקשה לפי סעיף 12 לחוק הנוער לאישורו של צו החירום, וכן להעברת הקטין למשפחה אומנת חסויה, לכך שבית המשפט יורה למבקשים לשתף פעולה עם רשויות הרווחה ולכך שייערך להם אבחון של מסוגלות הורית. ביום 21.11.2013 קיבל בית המשפט לענייני משפחה את הבקשה במלואה (להלן: הצו הזמני), והורה ללשכת הסיוע המשפטי למנות למבקשים עורכי דין לצורך המשך הטיפול בתיק. 

3.        בהמשך לכך, נדונה בבית המשפט לענייני משפחה הארכת תוקפו של הצו הזמני. לצורך כך, בחן בית המשפט לענייני משפחה את נסיבותיהם של המבקשים. בית המשפט לענייני משפחה נדרש בהחלטתו לכך שהקטין הוא ילדה העשירי של המבקשת, וכי כל ילדיה האחרים הוצאו מהחזקתה בשל הזנחה קשה, אלימות וחוסר תפקוד. בית המשפט לענייני משפחה ציין עוד כי ילדיה האחרים של המבקשת סובלים מקשיים רגשיים והתנהגותיים קשים, וכי רשויות הרווחה מעריכות כי הנזקים שנגרמו להם אינם הפיכים. כן ציין בית המשפט לענייני משפחה כי למבקשת נערכו בעבר שתי בדיקות של מסוגלות הורית, אשר האחרונה שבהן התקיימה ביוני 2013, ובשתיהן היא נמצאה בלתי כשירה לתפקד כאם. בהתייחס למבקש, שאינו אביהם של ילדיה האחרים של המבקשת, קבע בית המשפט לענייני משפחה כי הוא אינו קשור ב"היסטוריה הארוכה" של המבקשת, אך ציין כי הוא הועמד לדין בגין איומים על עובד סוציאלי בהקשר לטיפול בקטין, וכיום הוא עצור. בית המשפט לענייני משפחה הוסיף בהקשר זה כי כל עוד המבקש מצוי במעצר הוא לא יוכל לסייע בטיפול בקטין. בית המשפט לענייני משפחה ציין גם כי למבקש בת מנישואים קודמים שעמה הוא אינו מצוי בקשר.

4.        המבקשת טענה בבית המשפט לענייני משפחה כי עד שישוחרר המבקש ממעצרו היא תוכל להסתייע באמה ובאחותה המתגוררת בכפר סבא (להלן: האחות) לצורך גידולו של הקטין, והביעה נכונות להיעזר לצורך כך גם בשירותי הרווחה בעיר אשדוד שבה היא מתגוררת. בית המשפט לענייני משפחה בחן את הצעתה של המבקשת, וקבע כי בשלב זה חוות הדעת השוללת את מסוגלותה ההורית של המבקשת לא נסתרה, ועל כן אין להעביר את הקטין להחזקתה, מה גם שממכתבה של האחות עולה כי היא עובדת עד שעות הערב ולכן אינה נמצאת בביתה במהלך רוב היום. בית המשפט לענייני משפחה התייחס לטענתה של המבקשת בדבר השינוי במצבה מאז שנערכה לה בדיקת המסוגלות ההורית, לאחר נישואיה למבקש, אך הוסיף כי כל עוד המבקש עצור הוא לא יוכל לסייע לה, ואף לאחר מכן צריך יהיה לבחון את מסוגלותו ההורית. בהמשך לכך, קבע בית המשפט לענייני משפחה כי הקטין יושב לידי המבקשים רק לאחר שניתן יהיה לקבוע שהמבקשת מסוגלת לגדל את הקטין, בין לבדה ובין בסיועו של המבקש. לפיכך, בית המשפט לענייני משפחה נעתר לבקשה. הוא הפך את הצו הזמני לקבוע והורה, בין השאר, כי הקטין יוצא מבית החולים ויושם במשפחה אומנת חסויה, בכפוף לכך שיתקיימו מפגשים תכופים בין המבקשים לבין הקטין, וכי תיערך לשניהם בדיקה של מסוגלות הורית.

5.        ביום 11.12.2013 הגישו המבקשים לבית המשפט המחוזי בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט לענייני משפחה. יצוין בהקשר זה כי עוד ביום 8.12.2013 עיכב בית המשפט לענייני משפחה את ביצוע החלטתו, וזאת עד להכרעה בבקשת הרשות לערער עליה.

6.        ביום 25.12.2013 נערך הדיון הראשון בפני בית המשפט המחוזי (להלן: הדיון הראשון). במהלכו של זה הוצג מכתב מטעם העובדת הסוציאלית של בית החולים, ובו תוארה המבקשת כמי שמטפלת בקטין במסירות רבה, תוך שהיא מקפידה למלא את ההוראות של צוות בית החולים שהדריך אותה באשר לטיפול בקטין. יחד עם זאת, ציינה העובדת הסוציאלית כי היו מספר מקרים שבהם צעקה המבקשת על צוות בית החולים והטיחה בו האשמות על רקע אי שחרור הקטין מהמקום. נוכח חוות דעת האמורה, שהייתה חיובית באופן יחסי, דחה בית המשפט המחוזי את ההכרעה בשבוע, וקבע כי במהלכו יוגש מכתב מעודכן מטעם העובדת הסוציאלית של בית החולים. בית המשפט המחוזי הוסיף וקבע כי בפרק זמן זה יגישו גם שירותי הרווחה באשדוד מכתב מעודכן מטעמם, שיכלול התייחסות לקשר שלהם עם המבקשת ולמידת ההתאמה של דירת מגוריה של המבקשת לשמש מקום מגורים לקטין. בית המשפט המחוזי קבע עוד כי בא כוחו של המבקש יעדכן בנוגע למצב ההליכים הפליליים המתנהלים בענייננו.

7.        ביום 4.1.2014 נערך דיון שני בפני בית המשפט המחוזי, במעמד הצדדים ובאי כוחם. בית המשפט המחוזי ציין כי מהמסמכים שהוגשו לו עולה כי מצבו הבריאותי של הקטין השתפר באופן משמעותי, וכי כעת ניתן לערוך לו ברית מילה. בהתייחס לטיפולה של המבקשת בקטין, ציין בית המשפט המחוזי כי מהמכתב המעודכן שהוגש לו מטעם העובדת הסוציאלית של בית החולים (להלן: המכתב המעודכן) עולה כי מאז הדיון הראשון חלה הרעה ביחסה של המבקשת לקטין, כפי שעולה, בין השאר, מכך שהמבקשת התבטאה באופן קשה ביחס אליו בפני הצוות הרפואי בבית החולים ("לא אכפת לי מהתינוק, מצידי הוא יכול למות"; וכן "מבחינתי, אם היו פה גחלים שהיו עושים אותו [את הקטין - ד.ב.א] שיפוד. זה לא מעניין אותי"). העובדת הסוציאלית של בית החולים דיווחה עוד כי המבקשת הביעה רצון להתגרש מהמבקש. היא הוסיפה כי ביום בו נערך הדיון הראשון בבית המשפט המחוזי המבקשת כמעט לא נכנסה לחדר שבו מאושפז הקטין, וכאשר נכנסה לחדרו בימים שלאחר מכן לא טיפלה בקטין מיוזמתה ואף לא הרימה את הקטין כאשר בכה. העובדת הסוציאלית אף דיווחה כי המבקשת נעדרה במשך כיומיים מבית החולים, עת נסעה לאשדוד לצורך התארגנות, מבלי להודיע על כך לצוות בית החולים ומבלי שהתקשרה לדרוש בשלומו של הקטין. בית המשפט המחוזי ציין כי התרשמותה של העובדת הסוציאלית של בית החולים היא שהמבקשת מסורה לקטין, אך היא ילדותית, אימפולסיבית וחסרה את המיומנות והיוזמה הדרושים לצורך טיפול בתינוק. בית המשפט המחוזי התייחס גם למכתב מטעם שירותי הרווחה של העיר אשדוד, ממנו עולה כי הם התקשו ליצור קשר עם המבקשת, וכן שנציג מטעמם לא ביקר בדירת מגוריה של המבקשת ועל כן אינם יכולים להעריך מה תהא מידת שיתוף הפעולה של המבקשים עם התוכנית הטיפולית שתוצע להם.

8.        בסופו של דבר, קבע בית המשפט המחוזי כי על אף שהחלטתו של בית המשפט לענייני משפחה להוציא את הקטין מחזקת הוריו בגיל כה רך היא יוצאת דופן, הוא לא מצא מקום להתערב בה. זאת, נוכח התנהלותה של המבקשת לאחר הדיון הראשון, שפוגגה את האופטימיות היחסית שעלתה מהתרשמותה הראשונית של העובדת הסוציאלית של בית החולים בהתייחס למבקשת. בית המשפט המחוזי קבע בהקשר זה כי המבקשת אכן עושה מאמצים לטפל בקטין, אך בפועל מתקשה להתמודד עם קשיים ופועלת באימפולסיביות המתבטאת גם באיומים לפגוע בקטין. בית המשפט המחוזי הוסיף וקבע כי בנסיבות אלה "יהא זה בלתי אחראי" להותיר את הקטין בחזקת המבקשת. כן קבע בית המשפט המחוזי כי לא הוצגו חלופות ריאליות לטיפול בקטין מלבד הוצאתו, לעת הזאת, מחזקת המבקשת. בית המשפט המחוזי ציין בהקשר זה כי המבקש עצור כעת עד תום ההליכים המשפטיים נגדו, וכי דיון באפשרות לשחררו לחלופת מעצר צפוי להיערך רק ביום 13.1.2014, כך שמכל מקום המבקש לא יוכל לסייע בטיפול בקטין באופן מיידי.

9.        נוכח האמור, דחה בית המשפט המחוזי את בקשת רשות הערעור, לאחר שבחן את החלטת בית המשפט לענייני משפחה לגופה. עם זאת, הוא הדגיש כי הקטין יועבר למשפחה אומנת שלא תהיה משפחה המיועדת לאמץ אותו. בית המשפט המחוזי קבע עוד כי ככל שיינקטו בהמשך הליכי האימוץ הרי שאלה ייפתחו רק לאחר מיצוי השלב של בדיקת המסוגלות ההורית של המבקשים. בית המשפט המחוזי הוסיף והדגיש הצורך בבדיקת מסוגלות הורית מתעורר גם בהתייחס למבקש, ולא רק בהתייחס למבקשת. כן קבע בית המשפט המחוזי כי הביקורים של המבקשים אצל הקטין ייערכו בתדירות של לפחות פעם בשבוע, וכי אלה לא יוגבלו דווקא למרכזי קשר, אלא ייערכו בדירתה של המבקשת באשדוד או בדירת אחותה בכפר סבא.

10.      עם מתן פסק דינו של בית המשפט המחוזי עתרו המבקשים לעיכוב ביצועו לשם הגשת בקשת רשות ערעור עליו לבית משפט זה. בית המשפט המחוזי קיבל את הבקשה וקבע כי ככל שהמבקשים יגישו בקשת רשות ערעור עד ליום 5.1.2014 בשעה 12:00 יעוכב ביצוע פסק הדין עד להכרעה בבקשת רשות הערעור האמורה. בית המשפט המחוזי קבע בהקשר זה כי עד להכרעה בבקשת רשות הערעור יישאר הקטין בבית החולים.

11.      ביום 5.1.2014 הגישו כאמור המבקשים בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי. הבקשה הוגשה ללא נימוקים, בשל הצורך להסדיר את ייצוגם של המבקשים על-ידי הסיוע המשפטי. באותו מועד הוריתי למבקשים להגיש את נימוקיהם לבקשה עד ליום 7.1.2014. כן הוריתי כי החלטתו של בית המשפט המחוזי, במסגרתה הוא הורה על עיכוב הביצוע של פסק דינו, תיוותר על כנה עד למתן החלטה אחרת.

12.      במסגרת הבקשה דנן נטען כי נסיבות חייה של המבקשת השתנו באופן מהותי לאחר שנישאה למבקש, וכי היא הפיקה לקחים מהעבר ומגובה על ידי משפחתה. בהמשך לכך, נטען כי הערכאות הקודמות שגו בכך שלא העניקו משקל ראוי לשינוי שחל אצל המבקשת ולמערכת התמיכה המשפחתית המלווה אותה. המבקשים מוסיפים וטוענים כי הערכאות הקודמות שגו בקובען שלא ניתן לאפשר למבקש לטפל בקטין, למרות שמסוגלותו ההורית מעולם לא נשללה. המבקשים טוענים עוד כי שגה בית המשפט המחוזי בכך שהעניק משקל יתר לדברים שצוטטו מפי המבקשת במכתב המעודכן ונאמרו מתוך סערת רגשות חולפת. המבקשים טוענים עוד כי שגה בית המשפט המחוזי גם בכך שלא דחה את מתן החלטתו לפחות עד ליום 13.1.2014, אשר בו ייערך הדיון בנוגע לשחרורו של המבקש לחלופת מעצר. המבקשים גורסים כי הוצאת הקטין מידי אמון אשר מטפלת בו במסירות מאז לידתו, בעת שהוא עודנו יונק ולאחר שנימול אך ביום 6.1.2014, תגרום לו לנזק בלתי הפיך. המבקשים מוסיפים כי הוצאת הקטין מחזקתם תסתום את הגולל על הסיכוי כי יושב עליהם, ומכאן והלאה תהיה הדרך סלולה לקראת הכרזתו כבר אימוץ.

13.      לאחר שעיינתי בקפידה בבקשה על נספחיה באתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות אף מבלי להידרש לתגובת המשיב. הגעתי למסקנה זו לא רק על יסוד הגישה המצמצמת באופן כללי להענקת רשות ערעור ב"גלגול שלישי" (ראו: ר"ע 103/82‏ חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור בע"מ, פ''ד לו(3) 123 (1982)), כפי שהיא מותאמת לתחום הרגיש של הפרדת ילדים מהוריהם (ראו: בע"מ 8007/12 פלוני נ' היועץ המשפטי לממשלה, בפסקה 11 (8.11.2012); רע"א 8103/12 פלונית נ' המחלקה לשירותים חברתיים בישוב פלוני, בפסקה 4 (10.12.2012)), אלא גם - ואף במידה רבה - בשים לב לאופייה הזמני של החלטתו של בית המשפט המחוזי, כפי שהודגש והוטעם בה עצמה.

14.      בנסיבות העניין, החלטתו של בית המשפט לענייני משפחה מהווה למעשה "סעד ביניים" שניתן לצורך בדיקת מסוגלותם ההורית של המבקשים. אמנם, הוצאה של ילד מחזקת הוריו ולו לזמן קצר היא צעד דרסטי ומכאיב, המשליך על זכותם להורות, שהיא אף זכות טבעית וראשונית (ראו: דנ"א 6041/02 פלונית נ' פלוני, פ"ד נח(6) 246, 257 (2004) (להלן: עניין פלונית). כן השוו: בג"ץ 2458/01 משפחה חדשה נ' הוועדה לאישור הסכמים לנשיאת עוברים, משרד הבריאות, פ"ד נז(1) 419, 447-444 (2002)). עם זאת, האוטונומיה של ההורים בגידול ילדיהם אינה מוחלטת, ומקום בו קם צורך דחוף להגן על שלומו של קטין, קרי כאשר יש עילה להכריז על הקטין כנזקק (לפי סעיף 2 לחוק הנוער) ומתחייבת הענקתו של סעד מהיר שהוא חיוני מהיבט טובתו של הקטין, ניתן להשתמש בהליך הביניים הקבוע בסעיף 12 לחוק הנוער (ראו: עניין פלונית, בעמ' 258). השימוש בהליך זה לצורך הוצאת קטינים מחזקת הוריהם הוא סעד אחרון, שאותו יש לנקוט רק כאשר אין אמצעי פוגעני פחות ויהיה בו כדי להגן על שלום הקטין ורווחתו, וזאת ככל שהוכחה לכאורה נזקקותו של הקטין (שם, בעמ' 261-259).

15.      במקרה דנא, בית המשפט לענייני משפחה ובית המשפט המחוזי בחנו היטב את החומרים שהוצגו להם, והתרשמו באופן ישיר מן המבקשים. בכל אחד מהם אף התקיימו בעניין שני דיונים. בהסתמך על כל הנתונים שהוצגו ונבחנו לגופם, קבעו שניהם כי אין מנוס מהוצאתו של הקטין מחזקת המבקשים. לא מצאתי הצדקה  להתערב בהכרעה זו הנשענת על קביעות עובדתיות שחזרו ונבדקו.

16.      אני מבקשת להדגיש כי נוכח חשיבותה של ההחלטה בחנתי אף אני את החומרים שהוצגו בפני הערכאות הקודמות, והגעתי למסקנה כי בנסיבותיו החריגות של המקרה לא ניתן לנקוט באמצעים מתונים יותר לצורך ההגנה על שלומו של הקטין (השוו: עניין פלונית, בעמ' 275). המבקשת עומדת על רצונה לגדל את בנה, ואין מחלוקת על כך שמדובר ברצון אותנטי. יחד עם זאת, בהתחשב במכלול נסיבות העניין לא ניתן להעביר את הקטין לחזקתה מבלי שתיערך לה קודם לכן בדיקת מסוגלות הורית נוספת - לנוכח הנזקים שנגרמו לילדיה האחרים בטרם הוצאו מחזקתה; שתי בדיקות המסוגלות ההורית שנערכו לה ואשר בשתיהן נמצאה כבלתי כשירה (לרבות בבדיקה שהתקיימה לפני כחצי שנה); התנהלותה במסגרת ההליך המשפטי שכללה התפרצויות ואיומים להתאבד; וחשוב מכל - התנהלותה בבית החולים המעוררת חשש של ממש לשלום הקטין. המבקשים הציגו אמנם כחלופה את האפשרות שיתגוררו באופן זמני בדירת מגוריה של האחות בכפר סבא ויסתייעו בה, אך בית המשפט לענייני משפחה קבע כי אין מדובר בחלופה ריאלית בהתחשב בעובדה שהאחות נמצאת במקום עבודתה במהלך רוב שעות היום. אין בידי להתערב בקביעה עובדתית זו. בכל הנוגע למבקש, הערכאות הקודמות קבעו כי בעת הזו (שבה הוא מצוי במעצר) הוא אינו יכול לסייע בטיפול בקטין. אף בקביעה זו, שהיא למעשה מובנת מאליה, אין מקום להתערב.

17.      התוצאה שאליה אינה פשוטה. הוצאת ילד מחזקת הוריו, ולו באופן זמני, היא קורעת לב. עם זאת, כאמור, על בסיס התשתית העובדתית שהונחה בפני שתי הערכאות הקודמות, תוצאה זו מתחייבת לצורך ההגנה על שלום הקטין.

18.      יש לקוות כי המבקשים ישתפו פעולה באופן מלא עם שירותי הרווחה, ואלו יסייעו להם באופן פעיל על מנת מצות כל סיכוי לכך שהמבקשים, הוריו של הקטין, יוכלו לגדל אותו, תוך הסתייעות במשפחתה של המבקשת, כמו גם בשירותי הרווחה, ככל שיתברר כי הדבר אפשרי מבלי לפגוע בשלומו ורווחתו של הקטין עצמו.

19.      כפי שהדגשתי לעיל, כנדבך מרכזי נוסף להחלטתי משמשת העובדה שהצעד שננקט הוא צעד זמני, וכך צריכים כל הנוגעים בדבר להתייחס אליו. כפי שקבע בית המשפט המחוזי, המשיב לא יפתח בהליכים להכרזה על הקטין כבר אימוץ בטרם תמוצה בדיקת המסוגלות ההורית בהתייחס למבקשים. בנוסף לכך, הותרתו של הקטין בבית החולים, שבו הוא נמצא כבר כמעט חודשיים מבלי שהדבר נדרש מסיבות רפואיות, אינה מצב רצוי.